משיחות שהיו לי עם יוצאי ברית המועצות בישראל, אני שומע תסכול רב על מצב הקטלבלס התחרותי בישראל. אין מתחרים, אין תקציב, אין מתאמנים, הישראלים חלשים …
ב 2006 לפני שהבאתי את הקטלבלס לישראל, ישראל הייתה שממה מבחינת קטלבלס (להוציא קומץ זניח של יוצאי ברה"מ שעשו את זה לבד בבית ושם זה גם נשאר), רוב האנשים הרימו גבה, הסתכלו בחשש, ושאלו מה זה בכלל קטלבלס ? זה מסוכן, לא בטוח … ההתנגדות או הגיחוך לקטלבלס הייתה במיינסטרים. לא הייתה אפשרות לרכוש קטלבל בישראל, לא היו מדריכים, לא היו מכונים ומרכזים להכשרת מדריכי קטלבלס… שממה.

10 שנים מאוחר יותר, 2017 ישראל עשתה קפיצה גדולה בתחום, יש היום מאות מתרגלים ומדריכי קטלבלס (נכון שיש הרבה חפיפנקים), יש כבר כמה מכוני קטלבלס, כמעט בכל חנות ספורט יש אפשרות לרכוש קטלבלס (אפשר לדבר על האיכות), ויש לא מעט מרכזים להכשרת מדריכי קטלבלס…

***
לפני מספר ימים העלה ידידי Daskalo Jacob פוסט מעניין על איגרוף כספורט… שמעתי את זה בעבר ממאמן להרמת משקולות בכיר וממייסד לחימה משולבת… זה נכון לגבי כל ספורט, ובפרט ספורט הקטלבלס.
— אחד מתוך 100 מתאמנים יעלה לזירה, אחד מתוך 1000 מתאמנים יהיה אלוף… הרוב המכריע של המתאמנים עושים את זה בשביל להיות חזקים בגוף ובנפש. —
***
לחברי המתחרים בקטלבלס, ישראל היא לא מעצמת קטלבלס, אין לנו את המסורת שיש בברה"מ ואין כמות האנשים לכך… אנחנו עדיין בחיתולים, רוצים להביא מתחרים? תתחילו מלמטה, בנו בסיס רחב, תתחילו לאמן (ופחות להתאמן בעצמכם)… כשיהיו לכולנו לפחות 1000 מתאמנים עממים שיניפו בהתמדה לאורך זמן, בלי פציעות… בסבלנות… אז נוכל גם להתחרות בין המועדונים, יהיו תחרויות ואולי גם אלופים…. באופן אישי, חשוב לי שהקהל הרחב יכיר את הקטלבלס, ייהנה מהסגולות של הקטלבלס ויתמיד בתרגול לאורך זמן… עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.