"אם אמנם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי, הרי לא רק "השטחים המוחזקים" הם טריטוריות-ערביות אשר כל עמידתנו בהם היא רק הקזת דמים עד בוא הנסיגה הבלתי-נמנעת, אלא גם מדינת ישראל שלפני ששת הימים היא טריטוריה ערבית-לשעבר של עם פלשתינאי ערבי.

אם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי קשה להאמין אפילו כי מחאותינו נגד הטרור ומאמצינו לעורר על כך את אומות העולם, יכולות לזכות לאוזן קשבת. אם יש כאן עם ערבי הנלחם על ארצו, הרי שמחאותינו אלו מאבדות את עיקר משמעותן. הטרור הוא כלי פסול, מבחינת החוק הבינלאומי והמוסר הבינלאומי, רק שעה שאנו אומרים כי הוא כלי מלחמה של מדינות ערב נגדנו. אך משעה שהוא כלי מלחמה של עם פלשתינאי, שאין לו צבא ואין לו טאנקים ומטוסים, והוא נלחם על קיומו הלאומי, לא תעזורנה לנו כל מלות-הגנאי שבהן אנו מכתירים את מעשי-הדמים הללו." - נתן אלתרמן, "ההובי החדש", מתוך "החוט המשולש" 27.2.1970

ב 1967 כתב אלתרמן על חשיבות צדקת הדרך :
_ _
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק .
_ _ _
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.

בורות או זדון? המטכ"ל שָׁכַח שֶׁאִתָּנוּ הַצֶּדֶק
קטע מתוך סרט "הרמטכ"לים", שם סופר שבוגי יעלון בהיותו רמטכ"ל חילק את שירו של אלתרמן "אז אמר השטן" לכל חברי פורום מטכ"ל, השיר מוצג כאחד משירי "טוהר הנשק", כביטוי לתפיסתו: כאשר המוח מתקהה, ואתו החוש המוסרי, כאילו הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון מקהה את החושים ומשם אנו מדרדרים להשחתה מוסרית. זו הפעם הראשונה ששירו של אלתרמן מוצג (מבּוּרוּת או זדון) בהיפוך מוחלט לכוונת המשורר.

ובעידן שהרמטכל היה חד, וידע למה החרב ביד.
'טוהר הנשק'. הצירוף של שתי המלים יוצר משפט מזויף. אין טוהר נשק. הנשק נועד להרוג. נכון לדבר על מוסר לחימה" - רפאל (רפול) איתן - סיפור של חייל

"מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר." ~ על מערכת החינוך, רפאל (רפול) איתן הרמטכ"ל ה־11 של צה"ל