ב 1936 זאב ז'בוטינסקי הפציר ביהודים לעלות לישראל : "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם"
וב 1938 : "הקטסטרופה מתקרבת… אינכם רואים את הר-הגעש שיתחיל בקרוב לפלוט את אש-ההשמדה… אלה שיצליחו למלט את נפשם מן הקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחת היהודים גדולה, לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית"

העם היהודי התמהמה… וב 1941 החלו הנאצים הגרמנים לבצע השמדה שיטתית של היהודים, ועד 1945 פעלה גרמניה ובעלי בריתה, להשמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי. ובפועל להשמדתם של כשישה מיליון יהודים.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב 1948, ערביי המזה"ת ובפרט ערביי א"י (בעלי הברית של גרמניה הנאצית), ניסו לסיים את מה שגרמניה לא הספיקה, השמדת המיעוט היהודי במזה"ת. כמו באירופה של מלחמת העולם השניה, כששארית היהודים ששרדו את השואה, עמדו בפני שואה נוספת, גם אז העולם ראה ושתק, ידעו ושוב לא עשו דבר. העולם והאירופאים בפרט אוהבים את היהודים רק כאשר היהודים חלשים, מובסים, ללא יכולת להגן על עצמם, ללא מדינה וללא ריבונות.

צור ארליך בטור מחורז שראה אור בעיתון מקור ראשון (12 באפריל 2013), העוסק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בהפרש של שבוע

שְׁנֵי יְמֵי זִכָּרוֹן סְמוּכִים כָּל שָׁנָה,
לְטוֹבַת הַחִשּׁוּב הַכְּלָלִי
כַּמָּה עוֹלֶה לָנוּ עִם מְדִינָה
וְכַמָּה עוֹלֶה לָנוּ בְּלִי.

לולא התמהמהנו … חשוב שנזכור היטב מה היה… "ואם את הלקח הזה לא למדנו, אז הגרמנים בזבזו עלינו טוני טונות של ציקלון ב' לשווא"