הצהרת בלפור : בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה

ארץ-ישראל היא המקום בו קם העם היהודי

לפני: הצהרת בלפור מסתמכת על ממצאים ארכיאולוגיים ותאולוגיים שמקשרים בין העם היהודי לארץ ישראל. למשל, בבראשית פרק טו, פסוק 18: "ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת".

אחריה: הצהרת בלפור הייתה הבסיס לכל ההסכמים שנחתמו לאחר מכן:

1. הסכם ויצמן-פייסל (ינואר 1919), שבו הערבים הכירו בהצהרת בלפור ובפלשתינה כמולדת העם היהודי.
2. וועידת סן רמו (1920), שבה דנו מדינות ההסכמה, המעצמות האירופיות, בחלוקת המזרח התיכון בין העם היהודי והעם הערבי. הערבים קיבלו את רוב שטחי המזרח התיכון (עיראק, סוריה ולבנון), והעם היהודי קיבל את 0.02% משטחי המזרח התיכון – פלשתינה (ארץ ישראל), משני צידי הירדן. הערבים קיבלו את הזכות להגדרה עצמית בשאר שטחי המזרח התיכון, אך לא בארץ ישראל. בארץ ישראל לא הוענקו להם זכויות פוליטיות כלשהן. החלטות סן רמו שימשו בסיס לניסוח המנדט על פלשתינה ב-1922.
3. המנדט על פלשתינה (1921) כלל את החלטות סן רמו ואת הצהרת בלפור. מועצת חבר הלאומים הטילה על בריטניה את האחריות למימוש הצהרת בלפור: "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד 'הבית הלאומי' לעם היהודי בארץ-ישראל". תנאי המנדט נוסחו סופית ואושרו ב-24 ביולי 1922 על-ידי מועצת חבר הלאומים, שהייתה מורכבת מ-51 מדינות. המנדט קיבל תוקף מעשי, משפטי וחוקי והחל לפעול ב-29 בספטמבר 1923.
4. וועידת סן פרנסיסקו (1945), כשחבר הלאומים פורק, ונכסיו וחובותיו הועברו לאומות המאוחדות (האו"ם). לוועידה נשלחה משלחת יהודית (ביניהם פרופסור בן-ציון נתניהו), שתפקידה היה להגן על הזכות היהודית להתיישב בפלשתינה – ארץ ישראל. המשלחת תרמה לניסוח סעיף 80 באמנת האו"ם. סעיף 80 בכתב ההקמה של האו"ם מכיר במפורש ב"מנדט על פלשתינה" של חבר-הלאומים, שהעניק ליהודים את הזכות הבלתי ניתנת להפקעה להתיישב בכל מקום בפלשתינה – ארץ ישראל. כל 51 המדינות חתמו על המגילה ובכך אשררו את הצהרת בלפור, החלטות סן רמו והמנדט על פלשתינה, המהווים את הבסיס החוקי לפי המשפט הבינלאומי לזכותו של העם היהודי על כל חלקי ארץ ישראל.

חומר למחשבה:

הצעת החלוקה – החלטה 181 של עצרת האומות המאוחדות (כ"ט בנובמבר 1947) הייתה בגדר המלצה בלבד ואינה מחייבת. העצרת הכללית אינה מוסמכת לחוקק חוקים, אלא להציע הצעות ללא תוקף משפטי (סעיף 10, פרק 5 באמנת האו"ם). ההכרה הבינלאומית של מדינת ישראל אינה מתבססת על החלטה זו. הצבעה בכ"ט בנובמבר לחלוקת ארץ ישראל המערבית בין היהודים לערבים הייתה מנוגדת לזכויות שנקבעו במנדט עבור פלשתינה (מעוגן בסעיף 80 של האו"ם), ואין לאף אחד סמכות לגרוע מהזכויות הללו.

הבסיס החוקי והמשפטי לקיומנו בארץ ישראל המערבית ברור ובלתי נתון לערעור. לצערי, נראה כי לפקידי משרד החינוך יש נטייה להמעיט בהעברת עובדות אלו. מדוע משרד החינוך מדיר את תלמידי ישראל מעובדות אלה? זכותם של אנשים לפרש את העובדות כפי הבנתם, להסיק מסקנות שונות לפי תפיסת עולמם. מותר לחשוב שמסירת גב ההר לערבים תביא לשלום. אין פסול בתרבות של התדיינות וריבוי דעות, אבל הדרה של עובדות אלה וגניבת דעת במטרה לקדם תוכניות בדרכי ערמה היא מעשה פסול שמסכן את התרבות והחברה.

הדרת עובדות אלו מחומר הלימוד יוצרת דור חסר ידע, צעירים שישרתו בצה"ל, ללא תודעה מלאה של צדקת הדרך. כפי שציין

יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל – ועתידו לוט בערפל".