הוזמנתי לערב הקרנה של הסרט "בן גוריון: אפילוג" עיקרו ראיון גנוז עם דוד בן גוריון ב-1968 חמש שנים לפני מותו. גילוי נאות בימאי הסרט "בן גוריון: אפילוג" יריב מוזר הוא גיסי וחבר יקר. לערב ההקרנה הוזמנו חברי הכנסת של הבית היהודי, בראשות שר החינוך בנט שגם נשא דברי פתיחה, והעלה סיפור שמיוחס לבן גוריון.

בן גוריון ציוני משיחי

"אין זו מסמכותו של שום יהודי, אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום - לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת - אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים...זכותנו על הארץ - על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית." - דוד בן-גוריון

בכיר אמריקאי התעמת עם בן גוריון במידה רבה של התנשאות: "אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין, בריה"מ או יהודי מרוקו, עיראק או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת?

בן גוריון ענה לו: "ראה, אדוני, לפני 200 שנים הפליגה הספינה מייפלאואר מאנגליה ועליה היו המתיישבים הראשונים של ארצות הברית. האם יש אנגלי או אמריקאי אחד שיודע : מה היה שמו של קברניט הספינה?, כמה זמן נמשך המסע?, מה אכלו הנוסעים במהלך ההפלגה? היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שיסדו אבותיו?

והנה לפני יותר מ 3300 שנה קודם הפלגת המייפלאואר, יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם- באמריקה וברוסיה, בתימן ובגרמניה- יודע בדיוק : אבות אבותיו יצאו ממצרים, אכלו מצות, והגיעו לארץ ישראל אחרי ארבעים שנה. עד היום הזה, אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה כאן, לשנה הבאה בירושלים בארץ ישראל. השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בני חורין.

באתי להקרנה עם דעה קדומה, בן גוריון היה עבורי דמות בסדר גודל תנכי. מצד אחד הוא יצר את הנס של הקמת ישראל אחרי 2000 שנות גלות והוביל את ישראל בתקופות הקשות ביותר שלה (מול בידוד מדיני, חרמות ואמברגו נשק מבחוץ וביקורת פנימית חריפה מבית) ומנגד, צידו האפל, פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, מנע את הצלתם של כמיליון יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחראי על טבח אלטלנה, הסזון, הדרת יריבים פוליטיים מתפקידים ציבוריים, כספי השילומים ועוד… כל אלה בטלים בשישים מול הנס של תחיית המדינה היהודית.

ציונות על פי בן גוריון

כל אחד ימצא בבן גוריון את מה שהוא מחפש. אנשי ארץ ישראל ימצאו את בן גוריון של התנך, המסורת וארץ ישראל השלמה (מהנהר לים. לא ארץ ישראל השלמה של ז'בוטינסקי – שתי גדות לירדן) ואילו אנשי 'השלום' ימצאו את בן גוריון מי שהיה המנהיג של השמאל הציוני.

שלושה משפטים של בן גוריון מהסרט נחרטו בתודעתי, שלושה משפטים שקשורים גם לימינו ועתיד ילדינו :
"זה העם היהודי, שבנה את פלשתינה (ארץ ישראל), זו פלשתינה (ארץ ישראל) שבנתה את העם היהודי."
"לא ישראלי. אני יהודי וישראלי."
"המדינה הזו עדיין לא קיימת, זו רק ההתחלה."

המשפטים האלה הם המשך לאמירות קודמות של בן גוריון הקושרות את עם ישראל, למקורות – לארץ ישראל ולתרבות ישראל.

בן גוריון דיבר על שלום אמת על פני ארץ ישראל השלמה, אך התנגד בתוקף למסירת ירושלים והגולן (ב 16.8.72 הבין שהערבים אינם מעוניינים בשלום, ונסוג מרעיון מסירת יהודה ושמרון לערבים), מעולם לא ויתר על תפיסת הביטחון ('קיר הברזל' של ז'בוטינסקי) וסירב להכיר בשקר ערבי / סוביטי אודות עם ערבי פלשתינאי או מדינה ערבית פלשתינאית בארץ ישראל.

מעבר ל 70 דקות מרתקות של אפילוג, הסרט מספק הרבה חומר למחשבה, חשבון נפש לפוליטיקאים ולציבור שמדבר גבוהה־גבוהה על 'אהבת הארץ', 'ציונות', 'ערכיות', 'חלוציות', 'מדינה יהודית' … מושגים שכל כך אפיינו את פועלו של בן גוריון, מושגים שאיבדו כל משמעות והפכו למילים ריקות מתוכן, דווקא במחנה הפוליטי של בן גוריון … אין ספק שלו היה יודע איך נוהגים נבחרי הציבור וקהל הבוחרים במחנה הפוליטי שלו – היה מתהפך בקברו…

אפילוג

למרות שישראל של 2017 אינה מעניקה זכויות יתר למחזיקים בפנקס האדום או מעדיפה את "אנשי שלומנו" לקבלת משרה. אפשר לקבוע בביטחון מלא שבן גוריון היה גאה במדינה אותה הקים. נכון, חלק מהעם עוד לא התנתק מהגולה (לפחות לפי מספר הפניות להוצאת דרכון אירופאי), העם הפך להיות קצת יותר נהנתן (כ 4 מיליון ישראלים נפשו בחו"ל בקיץ האחרון ותפוסת המלונות בארץ הייתה מלאה עד אפס מקום), אנחנו קוטרים סדרתיים. אולם, הנגב השומם אותו שאף ליישב, הפך להיות לבירת הסייבר של ישראל, האיום התמידי של צבאות ערב על המיעוט היהודי במזה"ת התמוסס, תקופת הצנע חלפה וישראל הזעירה הפכה להיות לאחת משמונה המעצמות הכלכליות בעולם, רכבת התחתית עליה חלם תראה אור בעשור הקרוב, והמושג 'עם סגולה' כבר מקבל ביטוי בסיוע ובאהבה שישראל מעניקה למדינות שכוחות אל, ובאומה שמפתחת את העתיד של העולם כולו, זאת על ידי פיתוחים טכנולוגיים (חקלאות, רפואה, מחשבים, כימיה, ביטחון. הייטק, תעופה וחלל.) שמצילים את האנושות כולה. אנחנו באמת עם סגולה… אבל זו רק ההתחלה.

אין ספק שבן גוריון הפרגמטי היה מממש היום את החזון הציוני - היא החלת הריבונות הישראלית על הבקעה, יהודה והשומרון...