בשנת 135 לספירה, לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, הקיסר אדריאנוס ניסה לפתור את "בעיית היהודים" ביהודה על ידי הגליית היהודים מארץ ישראל, עקירה מן היסוד של כל זכר ושריד לתרבות היהודית ("גזרות השמד" כללו איסור על ברית מילה, לימוד וקריאת תורה, קיום בתי מדרש, אמירת קריאת שמע, שמירת שבת, הנחת תפילין ולבישת ציצית…) מחיקת שמה של ארץ ישראל (ממלכת יהודה), והסבת שמה לפלשתינה. כל אלה היו אמורים לשים קץ לתרבות-לאומיות היהודית ולמחוק את הקשר בין היהודים ליהודה ולארץ ישראל בכלל.

צדק היסטורי

לאורך כל שנות הגלות של העם היהודי מארץ ישראל, נשבע היהודי ביום נישואיו לזכור את ירושלים, ולשמור לה אמונים :"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי" (תהילים קל"ז). אחרי אלפיים שנה מזכיר היהודי את ירושלים ונשבע שלא זנח את החלום לשוב אליה. אגב, הרומאים שניסו לשים קץ לתרבות-לאומיות היהודית ולקרוא לה פלשתינה, התמוססו ונעלמו בין העמים. הם איבדו את זהותם הרומאית וארצם נקראת על שם הכובש אטילה ההוני שבא מאסיה. ואילו אנו חיים וקיימים. אלפיים שנה לא וויתרנו, עמדנו בתלאות, גרדומים וכבשנים, וחזרנו אחרי נדודים לבנות את ארצנו…

צדקת הדרך

חבר–הלאומים המנדט על פלשתינה : "הואיל ומעצמות הברית העיקריות הסכימו ביניהן, … , הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, … הואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו;"

"חבר הלאומים" בוועידת סאן רמו ב-1922, הכיר בזכותנו על שני עברי הירדן. ולכן עד היום על פי המשפט הבינלאומי יהודה ושומרון הם שטח ריבוני של מדינת ישראל, שהיא היורשת החוקית של אותו "בית לאומי" שהובטח לנו בוועידת סאן רמו. לכן הטיל "חבר הלאומים" על בריטניה "את האחריות להוצאתה לפועל של ההצהרה שניתנה בנובמבר 1917 בזכות הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה", והוסיף: " בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה ולעקרון הבסיסי של הקמת ביתו הלאומי בארץ זו".

המשפטן פרופ' יוג'ין רוסטוב, לשעבר סגן מזכיר המדינה בממשל האמריקני וממנסחי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם : "יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים"

דאגלס פייט תת שר ההגנה ומחשובי המשפטנים בארה"ב : "אם ליהודים אין זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלו בשום מקום בארץ ישראל, שהרי הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל כפי שהוכר בכתב המנדט".

התחכום הערבי במלחמה הפסיכולוגית

כמעט אלפיים שנה אחרי קללת אדריאנוס ואחרי שהערבים הבינו מספר פעמיים, כי לא ניתן להכריע את המיעוט היהודי במזה"ת בכוח, ואי אפשר לדרוש את ארץ ישראל ובפרט את יהודה והשומרון, כאשר אתה נקרא "ערבי". את מבוקשם מצאו בעזרת אותה הטכניקה שהשתמש בה אדריאנוס בשעתו: תחת השם "העם הפלסטיני" המציאו הערבים תביעת זכות מזויפת על ארצם של היהודים, ולמרבה האסון, התחכום הערבי במלחמה הפסיכולוגית נגד המיעוט היהודי במזה"ת, זכה גם לסיוע של האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה הישראלית.

זוהייר מוחסין, ממנהיגי אש"פ : "העם הפלשתיני לא קיים, ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי, באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלשתינים הסורים, לירדנים, ללבנונים, רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות, מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה סוברנית בעלת גבולות מוגדרים לא יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה אולם אני כפלשתיני יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים... לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלשתין - אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלשתין."

אחמד שוקיירי , ממנהיגי אש"פ : "יצור כזה כמו פלסטין אינו קיים כלל, ארץ זו אינה אלא חלקה הדרומי של סוריה רבתי"

עזמי בשארה, לשעבר חבר כנסת שמאל-ערבי : "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית."

מאיפה באו ה"ערבים"? כמו שצרפתים באים מצרפת, אנגלים באים מאנגליה, רוסים באים מרוסיה, יהודים באים מיהודה ועם ישראל בא מארץ ישראל, כך הערבים באים ממקום ששמו ערב! כל העמים נקראים על שם מולדתם, ההונגרים באים מהונגריה, וליטאים מליטא, אין אף עם בעולם ששמו אינו כרוך בארץ בא הוא יושב, ולכן הערבים שייכים לחצי האי ערב, שם מקומם, זוהי ארצם.

גולדה מאיר ("אני פלשתינאית, רוצים הוכחה? עדיין יש לי את הדרכון הישן.") ובן גוריון ("העניין השם פלשתינה, זה רמאות…לא הייתה מדינה פלשתינאית, לא הייתה אומה פלשתינאית, אין כזה פלשתינאי, …. לא היה דבר כזה.") שזיהו את התחבולה הערבית, ניסו להזים את השקר, הערבים, תמיד היו ערבים, אך התעמולה הערבית הצליחה לרמות את היהודים וליטול מהם את צדקת הדרך.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שקומץ מאזרחיה מקדמים את תעמולת האויב ועושים בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה (חוק העונשין סעיף 97ב) מבלי שיועמדו לדין על ידי מערכת אכיפת החוק. האם לשם כך קמה התנועה הציונית? הציונות הרי באה להשיב את העם היהודי ליהודה, או אם תרצו, את עם ישראל לארץ ישראל, אם בשלום ואם במלחמה! אם שלום עם הערבים הוא תנאי, אזי מעולם לא היו עולים היהודים לארץ. עלייה המותנית ברצון הערבים כידוע מתבטלת מאליה, שהרי הערבים מאז ומעולם לא שינו את התנגדותם הנחרצת לשיבת היהודים.

האם תמורת שלום עם האסלאם השואף להרוס את המערב, היו הבריטים נותנים להקים במקום הכנסייה מסגד, למען "שלום ובטחון"? מי בכלל מוכן למסור את ארצו? איזה עם נורמלי ברחבי תבל מוכן לתת לאויבו שנשבע להשמידו את ארצו תמורת פיסת נייר והבטחה מעורפלת להפסקה זמנית של רצח היהודים?!

אלה המסרבים להכיר בתנ"ך כמקור זכותנו על הארץ (הטיעון הציוני והמשפט הבינלאומי (הצהרת בלפור 1917, הסכם בין ויצמן לפייסל 1919, וועידת סן רמו 1920, המנדט על פלשתינה 1922, וועידת בסן פרנסיסקו 1945) נתמכים על התנ"ך) עוקרים, הלכה למעשה, את השורשים ההיסטוריים שלנו וגודעים את הענף שעליו ילדינו יושבים. לא בהיבט הדתי, בהיבט התרבותי והלאומי. הרי ברגע שאנחנו מתכחשים לתנ"ך, אנו מתכחשים למקור שמשמש לנו זכות על ארץ ישראל.

צפריר רונן ז"ל בכנס ירושלים 2007 : "ארצנו תיפול ללא יריה אחת, ארצנו תיפול בידי האוייב על ידי שינוי שמה בלבד. ארצנו תיפול בבית דפוס שבו ידפיסו מפות שכתוב עליהן פלסטין. כך תיפול ארצנו. מי שזוכר הקיסר אדריאנוס בשנת 135 לספירה החריב את יהודה , אבל הוא לא רק החריב את היהודים והיגלה אותם , ורצח חצי מיליון יהודים והחריב את ירושלים, הוא לא רק לקח את היהודים מיהודה, הוא לקח את יהודה מהיהודים. איך הוא עשה את זה ? במקום פרובינקיה יהודה הוא קרא לה פרובינקיה פלשתינה זה הדבר הנורא שמחכה לנו. רוצים לקחת מאיתנו את שמה של ארצנו."

ניתן לצפות בשמונת פרקי "קללת אדריאנוס" שהפיק צפריר רונן ז"ל בקישורים: