מיום תחייתה של ישראל במאי 1948, ישראל ידעה שבע מלחמות (ומספר רב של מבצעים צבאיים אחרים) את כולם סיימה כשידה על העליונה. רק במלחמה אחת ישראל נוצחה, במלחמה על צדקת הדרך מבית, ובמלחמה על דעת הקהל העולמית.

הערבים הבינו, כי לא ניתן להכריע את המיעוט היהודי במזה"ת בכוח, ואי אפשר לדרוש את ארץ ישראל ובפרט את ירושלים, יהודה והשומרון, כאשר אתה נקרא "ערבי". לכן הערבים המציאו את "העם הפלסטיני" דרכו יכלו לכבוש את הארץ. למרבה האסון, התחכום הערבי במלחמה הפסיכולוגית נגד המיעוט היהודי במזה"ת, זכה גם לסיוע של האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה הישראלית.

הערבים במיעוט

מול המדינה היהודית יש 23 מדינות ערביות. ישראל יושבת על 20,770 קמ"ר מול 13,486,861 קמ"ר שטח ערבי אסלאמי, יש 7 מיליון יהודים מול כ 350 מיליון ערבים במרחב המזרח תיכוני.

הערבים היו פה קודם

רוב הערבים הם מהגרי עבודה שהגיעו לארץ ישראל מארצות ערב בעקבות ההון וטכנולוגיה המערביים עקב חזרת היהודים לציון בסביבות 1860 וגל נוסף של הגירה ערבית התרחשה ב 1922 בתקופת הכיבוש הבריטי שהביא פיתוח והזדמנויות כלכליות בפלשתינה-א"י

בגלל 'הכיבוש' של 1967

ישראל שיחררה מהכיבוש הירדני את ירושלים, יהודה והשומרון ב 1967. ארגון הפת"ח הוקם ב 1959 ואש"פ הוקם ב 1964. הערבים לא דורשים את ירושלים ויו"ש, הם דורשים לסלק את כל היהודים מהמזה"ת. הערבים רצחו יהודים בפרעות : הערבים רצחו יהודים  ב- 630 - הטבח ביהודי ח'ייבר, 1834 - הטבח בצפת, 1886 - הטבח בפתח תקווה, 1908 - הטבח ביפו, 1920 - פרעות תר"פ (תל חי), 1921 - הטבח בתרפ"א, 1929 - הטבח בתרפ"ט, 1933 - הטבח עם עליית היקים,  1938 - הטבח בטבריה, 1936-1939 - פרעות המרד הערבי, 1944 - מבצע אטלס, 1947 - הצעת החלוקה, 1948 - מלחמת השחרור, 1956 - מלחמת סיני, כל זה הרבה לפני עלילות הדם – 'הכיבוש של 67'.

צדקת הדרך

לכן, התשובה של כל יהודי/ציוני/ישראלי לעלילת הדם – 'הכיבוש' צריכה להיות : "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו"

גם משפטנים בכירים במשפט הבינלאומי מכירים בקשר בין המיעוט היהודי במזרח התיכון לארץ ישראל :

ועדת משפטנים בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס אדמונד לוי : "לפי הדין הבינלאומי זכותו של יהודי להתיישב בכל יהודה ושומרון, … במלחמת ששת הימים הושב מעמדו החוקי של השטח למעמדו המקורי, לאמור: שטח שנועד לשמש בית לאומי לעם היהודי"

דאגלס פייט תת שר ההגנה ומחשובי המשפטנים בארה"ב : "אם ליהודים אין זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלו בשום מקום בארץ ישראל, שהרי הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל כפי שהוכר בכתב המנדט".

המשפטן פרופ' יוג'ין רוסטוב, לשעבר סגן מזכיר המדינה בממשל האמריקני וממנסחי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם : "יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים"

חבר–הלאומים : המנדט על פלשתינה (1922) : "הואיל ומעצמות הברית העיקריות הסכימו ביניהן, … , הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, … הואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו;"

ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי (1917) : "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את כינונו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ותעשה את מיטב מאמציה לסייע בהשגת מטרה זו"

כל הטיעונים מסתמכים על ממצאים ארכאולוגים ותאולוגים הקושרים בין העם היהודי לארץ ישראל :

ספר מקבים א, טו' לג-לד : "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו"

בראשית פרק יג, יד – טו : "ויהוה אמר אל-אברם, … שא נא עיניך וראה, מן-המקום אשר-אתה שם–צפונה ונגבה, וקדמה וימה כי את-כל-הארץ אשר-אתה רואה, לך אתננה, ולזרעך, עד-עולם"

בראשית פרק יז, ז – ח : "והקימותי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדורותם–לברית עולם: להיות לך לאלוהים, ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל-ארץ כנען, לאחוזת עולם"

בראשית פרק טו, יח : "ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"

גם על פי הקוראן ליהודים יש זכות על ארץ ישראל. "עמי, בואו אל הארץ הקדושה אשר ציווה אלוהים לכם ולא תסגו לאחור פן תאבדו" (קוראן פרק 5, פסוק 21).

התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ”ך שנכתב על-ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה

אלה המסרבים להכיר בתנ"ך כמקור זכותנו על הארץ (הטיעון הציוני והמשפט הבינלאומי (הצהרת בלפור 1917, הסכם בין ויצמן לפייסל 1919, וועידת סן רמו 1920, המנדט על פלשתינה 1922, וועידת בסן פרנסיסקו 1945) נתמכים על התנ"ך) עוקרים, הלכה למעשה, את השורשים ההיסטוריים שלנו וגודעים את הענף שעליו ילדינו יושבים. לא בהיבט הדתי, בהיבט התרבותי והלאומי. הרי ברגע שאנחנו מתכחשים לתנ"ך, אנו מתכחשים למקור שמשמש לנו זכות על ארץ ישראל.