על קיר הברזל של זבוטינסקי
המאמר "קיר הברזל" של זאב ז'בוטינסקי, שנכתב בשנת 1923 על רקע פרעות תר"פ (1920 - פרעות תר"פ - תל חי), הרעיונות של קיר הברזל - בדבר הצורך בכוח צבאי חזק להבטחת תקומתה של מדינת ישראל, השפיעו על עיצוב תפיסת הביטחון של ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20, ומהוות עד היום אבן יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל. למרות שקיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי נכתב לפני כמעט מאה שנה, הוא עכשווי כפי שהיה במועד כתיבתו.
צדקת הדרך כבסיס לתקומת מדינה יהודית בארץ ישראל
אם הציונות היא מוסרית (תקומתה של מדינה יהודית בארץ ישראל), כלומר צודקת, הרי יש להגשים את הקמת המדינה היהודית, מבלי להתחשב בהסכמת או אי-הסכמת הערבים, גם אם צריך להפעיל כוח לשם כך.
ההתנגדות הערבית
שנית, הערבים מתנגדים לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל ובמזה"ת בכלל. (הערבים הסבירו את התנגדותם ליהודים ב 1834 - הטבח בצפת, 1886 - הטבח בפתח תקווה, 1908 - הטבח ביפו, 1920 - פרעות תר"פ (תל חי), 1921 - הטבח בתרפ"א). לכן אין להעלות על הדעת אפשרות של כל הסכם מרצון שהוא עם הערבים. הערבים ילחמו בנו כל עוד יש להם זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו את תקוותם להשמיד את המיעוט היהודי במזה"ת, תמורת הסכמי שלום וויתורים על חלקים מארץ ישראל.
קיר הברזל
הציונות, ההתיישבות היהודית יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן – קיר ברזל, שאותו הערבים לא יצליחו להבקיע. רק כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד - כשנעמוד איתנים ומאוחדים כשצדקת הדרך ברורה לנו ויש לנו כוח צבאי עדיף, רק אז הערבים יהיהו מוכנים לקבל אותנו כמיעוט יהודי במזרח התיכון.
תמצית הנוסח העברי של "קיר הברזל" – זאב ז'בוטינסקי :
גירושם של הערבים מארץ-ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיני לבלתי-אפשרי בהחלט; בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים. לעולם לא נפר שיווי-זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי. אני מאמין, בשלום. ואולם אפשר להגיע להגשמת מחשבות של שלום אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות.
א.
על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק… עושי השלום בקרבנו מנסים לשדל אותנו, כאילו הערבים הם טיפשים, שניתן לרמותם על-ידי ניסוח "מרוכך" של מטרותינו האמיתיות, שיוותר לנו על ארץ-ישראל תמורת רווחי תרבות וכלכלה… הערבים ילחמו בנו כל עוד יש להם לפחות זיק של תקווה.
ב.
הערבים מתנגדים לעלייה יהודית לארץ ישראל, משום שאז ייהפכו היהודים לרוב, ואז ממילא תוקם ממשלה יהודית, ואז יהא תלוי גורלו של המיעוט הערבי ברצונם הטוב של היהודים; … מטרה זו אין הערבי מוכן לקבל: כל זה הוא מטבע הדברים, ולשנות טבע זה אי-אפשר.
ג.
יש לקבל הסכמה לציונות לא מערביי ארץ-ישראל, מאחר שדבר זה הוא בלתי אפשרי, אלא משאר חלקי העולם הערבי. אילו גם היה אפשר (ואני מפקפק בכך) לשכנע את ערביי באגדאד ומכה, שארץ-ישראל אינה בשבילם אלא חבל-ספר קטן ובלתי-חשוב, … שיתבטא לגבי דידם בהסתלקות משמירת אופייה הערבי של ארץ-ישראל, עלינו להציע להם תמורה גדולה עד למאוד. כסף, או סיוע פוליטי, או שניהם כאחד. אין להעלות על הדעת הסכם מרצון. הציונות. התיישבותנו היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן, שאינו תלוי באוכלוסיה המקומית – קיר ברזל, שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסיה המקומית להבקיע.
בזה כלולה גם כל מדיניותנו לגבי הערבים: לא רק "צריכה להיות כלולה", אלא גם להיות כלולה בפועל, נתחסד ככל שנתחסד. לשם מה זקוקים אנו להצהרת בלפור לשם מה זקוקים אנו למאנדאט? צריך קיר ברזל של כידונים יהודיים.
ד.
ראשית, על הטענה הנדושה, כאילו נקודת-המבט המוצעת לעיל היא בלתי-מוסרית, אני משיב: לא נכון. אחת משתיים: או שהציונות היא מוסרית, או שאיננה מוסרית. בשאלה זו היינו צריכים להכריע לפני ששקלנו את השקל הראשון.
אם הציונות היא מוסרית, כלומר צודקת, הרי יש להגשים את הצדק בלא להתחשב בהסכמתו או אי-הסכמתו של מי שהוא. ואם א', ב' או ג' רוצים להפריע בכוח להגשמת הצדק, משום שהם מוצאים אותו לבלתי-נוח בשבילם, הרי צריך להפריע להם בזה, ושוב בכוח. זוהי תורת המוסר; ואין שום מוסר אחר.
שנית, אין להעלות על הדעת אפשרות של כל הסכם מרצון שהוא עם ערביי ארץ-ישראל. כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו את תקוותם זו לא בעד אי-אלו מלים מתוקות ולא בעד שום פרוסה מזינה של לחם בחמאה, … כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא "בשום אופן לא", את קסמן, וההשפעה עוברת לידי הקבוצות המתונות. רק אז יבואו אלינו המתונים האלה ובידם הצעה לוויתורים הדדיים: רק אז יתחילו הם לשאת ולתת עמנו ביושר ובשאלות מעשיות, כגון ערובה נגד גירוש מן הארץ, או בעניין שיווי-זכויות, או בדבר ישות עצמית לאומית; ואני מאמין ומקווה, שאז נוכל לתת להם ערובות כאלה, שתרגענה אותם, ושני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות. ואולם הדרך היחידה להסכם כזה היא קיר הברזל, כלומר, חיזוקו של השלטון בארץ-ישראל, שלא יהא נתון לשום השפעות ערביות, כלומר, עצם השלטון, שנגדו לוחמים הערבים. במלים אחרות, בשבילנו הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הנסיונות להגיע להסכם בהווה.
