אחרי למעלה מ 25 שנות תרגול אומנויות לחימה ואתנחתא בתקופה האחרונה, אחת השאלות השכיחות ביותר שאני נשאל על ידי מאמנים ומכרים מתחום אומנויות הלחימה היא : "אורי, לא חסר לך אומנויות לחימה ?" תשובתי היא שמעולם לא הפסקתי , כמורה לתנועה וכושר המתמחה בענפי ספורט (אומנויות לחימה, הרמת משקולות אולימפיים) וכושר שונים (חדר כושר, יוגה, פילטיס), אני מצוי בחיפוש מתמיד אחר טכניקות תרגול חדשות (מבלי לאבד את השורשים שלי).

ההכרות שלי עם עולם של אומנויות לחימה התחיל בג'ודו אצל יורם הדר (דרך הרכות/הגמישות), התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה מיטבית של גופנו על מנת להכניע את היריב על ידי הטלה, ריתוק, חניקה או בריח. הטכניקה מבוססת על תיעול כוחו של היריב לטובתנו, תנועות אלה מפתחות את היכולת הגופניות והתפקוד של הגוף, ולמרות שאינן נמצאות בשימוש בחיי היום יום, הם מביאות לשיפור ניכר בתפקוד של המתרגל .
המשכתי לקרטה שוטו-קאן אצל מקס אזולאי, שהתרגול בו בדרך כלל מורכב משלושה חלקים עיקריים: תרגילי בסיס (קיהון), קרבות (קומיטה) וסדרות של תנועות קבועות מראש המדמות טכניקות כנגד יריב (קאטות). בקרטה לא משתמשים בכוח לבד, כי אם ב"קימה" (מיקוד מתפרץ), שהוא המשקל ומרכז הכובד של הגוף, מפני שהתנועה מ"הקימה" מנצלת את כל משקל הגוף והיא חזקה מתנועה הנובעת משרירי היד או הרגל בלבד. מאסטר ג'ישין פונקושי מייסד השיטה שם דגש על בריאות, נשימה, שחרור אנרגיה ושליטה יוצאת דופן בגוף ובנפש. אחת המנטרות שלו הייתה : "המטרה העיקרית של אמנות הקרטה אינה טמונה בניצחון או בתבוסה אלא בשאיפה לאופי מושלם של המתאמן"

השוטו-קאן מקנה דרך חיים, קואורדינציה, כבוד לזולת, משמעת ובטחון עצמי. במהלך השנים התפתחתי והמשכתי בלחימה משולבת עם אלי אלימלך שהיא שיטה המשלבת קראטה מגע מלא ואגרוף תאילנדי, במטרה ליצור שיטה חזקה ויעילה יותר על ידי שילוב היתרונות של כל שיטה בנפרד. אחד מעקרונות היסוד של השיטה הוא קו מחשבה פתוח, וחיפוש מתמיד אחר שיפורים שההתקדמות של כל אדם הינה קודם כל עם עצמו ולא בהשוואה לאחרים.

לוחם אינו נמדד רק ע"פ כוחו, גמישותו או יכולת הסיבולת שלו, מלוחם נדרשת מיומנות טכנית ויכולת תנועתית גבוה. (אני מתייחס לרובד הגופני ללא התייחסות לרובד הנפשי) תרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, על פי תפיסתי נכנס לקטגוריה של אומנות תנועה כמו, אומנויות הלחימה, המחול ודומיהם. בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים לתנועה מיטבית של גופנו, תוך ניצול המבנה הייחודי של המשקולת לצורך שיפור ושיכלול יכולת התנועה שלנו.
כמו בשוטו-קאן בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים לעבוד בצורה דינאמית ומשוחררת ללא נוקשות, לשלב קואורדינציה, כוח מתפרץ ומרכיבים נוספים שייחודיים לשיטה ונמצאים באומנויות לחימה כגון: סיבולת, גמישות, דיוק, שליטה ושיווי משקל.
בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, כמו באומנויות לחימה, נדרשת מחזוריות של תאוצה, מאמץ ורפיון, קרי האצת המכה, במינימום זמן (הנפה), ובלימה, ספיגת אנרגיה גבוהה הנוצרת במהלך התקפת היריב (חזרה מהנפה).
ולמה הכוונה? באומנויות לחימה, אנו נדרשים להיות משוחררים כשאנו מתגוננים, ולייצר כוח מתפרץ כשיוצאים להתקפה. במצב הפוך, כאשר הגוף בלחץ (נוקשה) בזמן הגנה, היכולת לצאת להתקפה יורדת, ועוצמת ההתקפה מוגבלת ונמוכה.
כך גם בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים להישאר משוחררים במאמץ, מה שמאפשר לנו להפיק עוצמה (כוח + מהירות) במהלך התרגול, מצב שמשפר משמעותית את היכולת התנועתית של הגוף. ניתן לדמות זאת לקפיץ, שכדי להגיע למיצוי מיטבי של האנרגיה שלו עליו להיות באיזון שבין מתח לרפיון. במצב של חוסר מתח (אלסטי) או במצב של עודף מתח (פלסטי), הקפיץ מאבד את כוחו ואת יכולת התנועה הפוטנציאלית שלו.

בדומה לתרגול באומנויות לחימה גם בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, על פי תפיסתי, מושם דגש מרכזי לאיכות התנועה ולטכניקה (טכניקה קודמת לכושר גופני). ערך מוסף גדול שיש לתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, הוא מהווה תרגול להעצמה אישית בדומה לאומנויות לחימה. דרך התרגול הגופני משיגים תרגול נפשי, כמו: ריכוז, נחישות, משמעת, ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוהה, ורצון להשתפר כל הזמן, כשהדגש החשוב הינו התקדמות של כל מתרגל ביחס לעצמו הן כחלק מקבוצה והן לבד בהתאם ליכולותיו ולקצב שלו.