אני חילוני רמתשרוני, חילוני דור שלישי בעיר שהתהדרה תמיד בליברליזם, הומניזם וסובלנות כלפי האחר, כל עוד נשמרה ההגמוניה החילונית, והאירופית בעיקרה, אך דיבורים על פרהסיה יהודית - איסור חמץ, אכילת בשר וחלב, אכילת שרצים, איסור על הנאה ביום הכיפורים, מצוות קריאת שמע, תפילין, שמירת השבת, יישוב הארץ, לא באה לחלקם טוב בעין.
הדיבורים על תרבות יהודית (החורגת מארוחת חג דשנה) מתחברים כחזרה בתשובה. אז אנסה לתרגם זאת לשפה מוכרת יותר לאוזן החילונית.

שירות משמעותי
בתקופתי שירות קרבי נחשב לשירות משמעותי. זו הייתה חוויה מחשלת, מגורזת (לטנקיסטים), מאתגרת, וטחנו שבתות, לצד החוויה הקשה הייתה גם תחושה של זכות גדולה, התחזקות, התעצמות, הרבה סיפוק וגאווה. ג'ובניקים קיבלו תנאים נוחים, אוכל נקי מאבק, בלי סיכון, קיימו חיים באזרחות במקביל לשירות הצבאי ולא ראו את הצבא בשבת. אין ספק שקל יותר להיות ג'ובניק.

יהודי משמעותי
להיות יהודי זה לא קל, וברור שקל יותר להיות יהודי בלי שהעגלה שלך תהיה מלאה בהרבה מאוד מצוות - לקרוא קריאת שמע, להניח תפילין, לקדש את השבת, לשפוט בצדק, לאהוב כל אדם מישראל, איסור חמץ, אכילת בשר וחלב, אכילת שרצים, איסור על הנאה ביום הכיפורים... , אין ספק שקל יותר להיות איש העולם הגדול. לצד זה להיות יהודי עם משמעות, זו חוויה מאתגרת, שאין לה אח ורע בעולם. זה לא קל, זה מורכב, זה מגביל, זה לא תמיד נוח - לשמור שבת, כשרות, לצום, להניח תפילין, לעשות קידוש, ... זה לתת ביטוי למשהו פנימי עמוק, זה מצריך נשמה ולב של יהודי. קל זה לא.

העגלה שהתרוקנה

הרצון של חלקים בחברה הישראלית להתנתק מהיהדות או לרוקנה מכל תוכן, גרם להם הלכה למעשה להתנתק מערכי הציונות. ניסח זאת היטב יעקב חזן : "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות, זנחנו את הדת ואתה השלכנו גם את התרבות היפה שלנו על כל עושרה ומרכיביה. החילוניות לא הצליחה לייצר מענה הולם בכל הקשור למורשת ותרבות ישראל. לילדים אין שורשים וגם אין להם כנפיים, כי מקורות ההזנה שלהם דלים."

משל העגלה המלאה והעגלה הריקה

ב 1952, נפגש רה"מ בן גוריון עם רבי אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש") על מנת לדון בנושא איך יהודים דתיים ולא-דתיים יחיו יחד בארץ הזאת.

'החזון איש' טען בפני בן גוריון : 'אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך'.

בן-גוריון ענה לו: 'ועל הגמל הזה (החילוני) אין עול של מצוות?, מצוות יישוב הארץ, מצוות ההגנה ושמירה על הגבולות, האין זו מצווה?'. הוויכוח נמשך זמן רב, הם נפרדו ללא הסכמות, אבל בידידות ובלחיצת-יד.

לענ"ד, שתי עגלות מלאות, לכל אחת ייעוד שונה בחברה. בהכללה, החרדי עוסק בעולם הרוחני, שומר על רצף המסורת וההמשכיות התרבותית של כלל היהודים, ואילו החילוני עוסק בעולם הגשמי, בהגנה על הארץ, בבניה ופיתוח הארץ. כל אחד תורם את חלקו בדרכו שלו, אם אנו רוצים לשמור על המדינה יהודית ודמוקרטית, המיסים שלנו צריכים לממן צבא חזק שישמור על קיומנו, ומוסדות ללימוד תורה שישמרו על צביונה היהודי של המדינה.

בימינו, יותר ויותר חרדים משלבים בין העולם הרוחני לעולם הגשמי, תופעה דומה מתרחשת בעולם החילוני, חילונים משלבים בין העולם הגשמי לתרבות היהודית. על מנת לגשר בין הציבור החילוני לציבור החרדי בנושא הגיוס, ניתן להקים חיל תורה אליו יגויסו אלו שתורתם אומנותם. כך יוכלו החרדים (בתנאים ובהשגחה מתאימה) להמשיך וללמוד תורה (על מדים) והחילונים יקבלו את גיוס החרדים.