תנועתיות

לפני כשבוע, אחת המתרגלות שלי נזפה בי בעדינות: "למה אתה אומר לבן שלך 'תשים נעליים'? תגיד 'תנעל נעליים'!" המשפט שלה גרם לי לעצור ולבחון את הדיבור שלי. פתאום שמתי לב שזה לא רק 'תשים נעליים' במקום 'תנעל נעליים', אלא גם 'תשים בגדים' במקום 'תתלבש', ו'תשים גרביים' במקום 'תגרוב גרביים'. בלי לשים לב, דיללתי את השפה שלי – ושל ילדיי.

במהלך השבוע שמתי לב שעל מנת להשיב לעצמי את אוצר המילים, אני צריך לחשוב, לשנן ולתרגל את השפה המדויקת. למזלי, יש לי ארבעה ילדים שאינם מבצעים משימות בפעם הראשונה שהם מתבקשים, כך שהתאפשר לי לתרגל לא מעט – 'תתלבש', 'תגרוב', 'תנעל'… שוב ושוב.

בין שפה לתנועה

באותו שבוע בדיוק, אחת המתרגלות שלי שאלה אותי לגבי תרגיל מסוים: "את מה זה מחטב?" בהמשך השיחה היא ציינה שאנחנו חוזרים על אותו תרגיל, והוא כבר "משעמם" אותה.

המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה – זו בדיוק אותה חוויה של 'תשים נעליים'. אנחנו מצמצמים את אוצר המילים שלנו כפי שאנחנו מצמצמים את היכולת התנועתית שלנו. עניתי לה בשליפה: "בהיבט הפיזי, את משפרת ומעשירה את האוצר התנועתי שלך – מגוון ואיכות התנועה. חזרתיות היא כלי ללמידה, והיא מאפשרת לך לשנן את התנועה עד שזו תוטמע בזיכרון של הגוף. כל חזרה משפרת את הביצוע, מחיזוק הקואורדינציה ועד לדיוק מרבי בתנועה."

לשים דגש על התחושה, לא על המראה

בחיים ובתרגול, חשוב לשים את הדגש על 'איך אני מרגיש' ופחות על 'איך אני נראה'.

במהלך שבוע יש לנו 168 שעות, ומתוכן אנו מקדישים בין 2 ל-6 שעות לתרגול גופני. את מעט הזמן הזה כדאי לנצל בצורה מיטבית – להתחבר לעצמנו, לשפר את היכולת התנועתית שלנו (היכולת להניע את הגוף במרחב בצורה מגוונת, מתואמת, זורמת, בטווחי תנועה גבוהים ובאופן יעיל ואיכותי). חיזוק היכולת התנועתית מוביל לשיפור התפקוד – יותר קלילות וזרימה, פחות סרבול, פציעות וכאבים מיותרים.

מעבר לכך, תנועה משפיעה גם על מצב הרוח שלנו – היא יכולה להרגיע את תנודות התודעה, לשחרר מתחים, ולהגביר את רמות הסרוטונין בגוף. האם היא גם תשפר את המראה האסתטי? אולי כן, ואולי לא. זה כבר פחות חשוב. העיקר הוא הדרך, לא התוצאה.