הרב קוק אמר: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד." באימון, אנו יכולים להיות עבדים לטרנדים ולמראה חיצוני, או בני חורין לצרכים האמיתיים - החל מהצורך לנשום ועד היכולת לנוע בצורה מיטבית ומתאימה ליכולותינו, ובכך לשפר את איכות חיינו (מניעת כאבים ויעילות תנועתית).

הבחנה בין צורך לרצון: המפתח לתרגול יעיל

אצל חלקנו המעטפת הסביבתית יוצרת לחץ המשפיע על הרצונות והיעדים שלנו. לעיתים, הרצונות שלנו מטעים ומרחיקים אותנו מהצרכים הגופניים שלנו. למשל, מתרגל הסובל מכאבים או אינו מסוגל לבצע מטלה בסיסית, חשוב שישקיע את רוב האנרגיה והזמן העומד לרשותו בפעולות שיפחיתו את הכאב וישפרו את יכולת התנועה. לכן ייתכן והרצון הטִרְדוֹנִי (אובססיבי) שלו להיות חטוב יותר, מסתיר ומרחיק את הצורך האמיתי.

גוף ונפש: מודעות גופנית

"עדיף תרגיל אחד, שמבוצע באופן מדויק וביציבה נכונה, מאשר 100 תרגילים אשר מבוצעים בצורה לקויה" - יוזף פילאטיס

העדר מודעות מוביל לשעמום. כאשר הדעה מוסחת, הנשימה אינה מתאימה לתרגיל ויוצאת תנועה סתמית. התוצאה היא בלבול ואי שקט המוביל לשעמום ולעיתים אף לכאב. הגוף מרפא את עצמו בתנועה, הוא נעשה חזק, גמיש ומשפר את יכולות התנועה .
מן השלילה- נגזר גם החיוב: מודעות לגוף ולתרגול מבטאת את היכולת שלנו לשלוט על גופנו בצורה נכונה (מתאימה) ויעילה. באופן זה, בהדרגה ימחקו או יחלשו רצונות ודפוסי פעולה שגויים אשר הובילו לליקויים בגופנו, נפיג מתחים, לחצים ועומסים גופנים ונפשיים. כך נהפוך את החיים לבריאים, מאוזנים ומאושרים יותר.