לפני כשבוע (פברואר 2017) טסתי מישראל לביג'ין – סין. מאחורי ישבו בחור ישראלי ולצידו בחורה סינית. שמעתי בחצי אוזן את הישראלי מדברר את ישראל, מסביר לבחורה הסינית שישראל כובשת בשטחי הגדה… ואיזה עוול עושה הכיבוש הישראלי לעם הפלשתינאי …

ה"כיבוש", "שטחי הגדה", "הפלשתינאים" ו- "השטחים" הם המילים השכיחות ביותר בתקשורת הישראלית. אלה המשתמשים במושגים, מציינים אותם כאילו מדובר בעובדות משפטיות נייטראליות, תיאור השליטה הישראלית בשטח שאינו שלה. כך אמר – ישועיהו ליבוביץ : "חיילים ההולכים לשרת בשטחים הכבושים הם יודו-נאצים" … "אני אומר לחייל צה"ל: סרב לשרת בשטחים הכבושים שלא יעשוך מפקדיך למרצח." כמה שנים מאוחר יותר על ידי עפר שלח: "הכיבוש משחית את החברה, את צה"ל ואת הצדק".

אז האם נוכחות יהודית ביהודה, בירושלים ובשומרון היא כיבוש? האם ישראל באמת כובשת?

המשפטן פרופ' יוג'ין רוסטוב, לשעבר סגן מזכיר המדינה בממשל האמריקני וממנסחי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם : "יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים"

המשפטן דאגלס פיית', לשעבר תת-מזכיר ההגנה לענייני מדיניות בממשל האמריקני, פרופסור למדיניות ביטחון לאומי : "אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלו בשום מקום בארץ ישראל, שהרי הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל כפי שהוכר בכתב המנדט"

זוהייר מוחסין, ממנהיגי אש"פ : "העם הפלשתיני לא קיים, ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי, באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלשתינים הסורים, לירדנים, ללבנונים, רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות, מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה סוברנית בעלת גבולות מוגדרים לא יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה אולם אני כפלשתיני יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים... לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלשתין - אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלשתין."

אחמד שוקיירי , ממנהיגי אש"פ : "יצור כזה כמו פלסטין אינו קיים כלל, ארץ זו אינה אלא חלקה הדרומי של סוריה רבתי"

עזמי בשארה, לשעבר חבר כנסת שמאל-ערבי : "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית."

דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל : "הענין השם פלשתינה, זה רמאות...לא הייתה מדינה פלשתינאית, לא הייתה אומה פלשתינאית, אין כזה פלשתינאי, .... לא היה דבר כזה."

גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית של מדינת ישראל : "לא היה דבר כזה פלסטינאים. מתי לאורך ההיסטוריה חי עם פלסטיני עצמאי בארצו פלסטין? לפני מלחמת העולם הראשונה האזור נקרא דרום סוריה וכלל את כל ירדן. זה לא שהיה בעבר עם פלסטיני שחי בפלסטין והחשיב את עצמו לעם פלסטיני ובאנו והעפנו אותם החוצה ולקחנו את ארצם. הם מעולם לא היו עם."

בן-ציון דינור , שר החינוך השלישי של מדינת ישראל, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית : "עם פלסטיני לא היה ולא נברא, לא משל ולא נמשל. אבל אם היהודים שלנו יעזרו לו להיות – הוא יהיה... למי שיאמר לי: 'נכון, עד היום לא היה עם פלשתינאי, אבל ברגע זה הוא הולך ומתגבש' – אוֹמָר: אולי. אבל, אם כך- אל תבוא אליי בבקשה בטענה של 'זכות-אבות' או 'זכויות היסטוריות'... "לערבים בארץ ישראל - כל הזכויות, אבל על ארץ ישראל - שום זכות.!"

נתן אלתרמן, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית, חתן פרס ישראל לספרות : "אך מרגע שאנו מודים בקיומה של פיקציה לאומית פלשתינאית, מאותו רגע נעשית הציונות כולה ענין של גזילת מולדת מידו של עם קיים, ובמידה שאנו מסייעים כיום להשתרשותה של תודעה זו בעולם ובהכרתנו פנימה, אנו מערערים יסודה ההיסטורי, האנושי של הציונות ומושיבים אתה על כידונינו בלבד."

פרופסור בנציון נתניהו, היסטוריון, מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל : "אין עם פלשתיני כלל. אין ולא היה. הקיבוץ הערבי החי בארץ הוא חלק מן האוכלוסייה הערבית הרחבה המכנה את עצמה האומה הערבית... הוא פשוט שלוחה של העולם הערבי. מעולם לא היה קיים עם פלשתיני נפרד. הטענה שקיים עם כזה לא באה אלא כדי להצדיק את התביעה לחיסול מדינת היהודים."

חומר למחשבה
לאור הפסיקות המשפטיות של בכירי המשפטנים בעולם בדבר זכותה של ישראל בגבולות שבין נהר הירדן לים התיכון (ארץ ישראל המערבית) וההודאה הערבית, ההצהרות הפומביות של המנהיגים הערבים, כי הזהות הערבית הבדויה ("פלשתין") היא נשק ללוחמה פסיכולוגית נגד ישראל, זאת על מנת להכריע את ישראל בדרכי ערמה.

1. האם אלה הטוענים שירושלים, יהודה והשומרון (השטחים / הגדה / הקו הירוק… בשפתם) הם "שטח כבוש" , "שטח שנוי במחלוקת" , "שטח בתפיסה לוחמנית" … "שטח מוחזק" … האם אותם אנשים, מוציאים בעולם את דיבתה של ישראל רעה והלכה למעשה מסייעים ללוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל? (אפשר לצדד בנסיגה מירושלים, יהודה ושומרון והגולן גם בלי לטשטש ולמחוק את הקשר היהודי ליהודה ושומרון ).

2. לאור העובדה שחלק בלתי מבוטל במערכת 'המשפט', 'האקדמיה' ו'התקשורת' בישראל, מרבים להשתמש במונחים "הכיבוש", "פלשתין"… ואילו השימוש בזכותנו המשפטית על הארץ כמעט ואינו מקבל ביטוי. האם ייתכן שהמחנה המתיימר להיות דמוקרט, נאור, ליברלי, פלורליסטי,… למעשה מדיר אנשים המעזים לחשוב או להתבטא אחרת?

3. האם אלה הטוענים שירושלים, יהודה והשומרון הם "שטח כבוש", אותם אלה אשר בתיהם ממוקמים על האדמות הכבושות מ"הכיבוש של 1948" או קודם – עַרַבּ אלעַוּסַאת, אלחַרָם (הרצליה), אבּו כִּשכְּ, אלסַוַאלִמָה, אִגְ'ליל אלקִבְּלִיַּה (רמת השרון), אלשֵיח' מֻוַנִּס, אלמַסְעוּדִיָּה (תל-אביב) … והרוב המוחלט של הקיבוצים בישראל, האם ייתכן ואותם כובשים, גזלנים (בעיני עצמם) מהרצליה, רמת השרון, תל-אביב והקיבוצים בישראל, אשר נמצאים על האדמות הכבושות בזכות הכוח ולא בכוח הזכות, מהווים את המכשול לשלום?. הכל בגלל הכיבוש, לא?

התשובה של כל יהודי לעלילת הדם – 'הכיבוש' צריכה להיות : "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו"