באופן אישי יש לי משהו נגד פציעות מיותרות בתרגול ובפרט כשמדובר במתרגלים שלי. כשאני מתכנן מערך שיעור, אני בוחר תרגיל מרכזי (לעיתים נושא לשיעור) וסביבו מספר תרגילי הכנה שנועדו לסלק גורמים מגבילי תנועה ולהביא את הגוף למוכנות טובה יותר לביצוע התרגיל.

הדקות הראשונות של התרגול מתחילות בעיסוי עצמי על גליל או כדורי עיסוי. בהדרגתיות מתפתח ומתקדם, דרך פירוק של התרגיל המרכזי או של תנועות מורכבות, לתנועות מבודדות, לשיפור טווחי התנועה (או מערכת התחושות, הגיוס השרירי וכו') של אותם מפרקים שאני עומד לתרגל. בסופו של תהליך מגיעים לתרגיל המרכזי.

הלכה למעשה, דוגמה לתרגיל שיכול להמחיש את התהליך :
אם התרגיל המרכזי שלי הוא הדד ליפט, ואני רוצה להימנע מפציעות ולשפר את איכות הביצוע, צריך לדעתי להסתכל על הגורמים הבאים:
בהיבט הגמישותי – לשפר את טווחי התנועה של פושטי הירך ושל מפרקים שכנים המשפיעים על מפרקי הירך ועל מפרקים המשפיעים על היכולת לשמור על מנח ניטרלי של הגב.
בהיבט השרירי – לחזק את שרירי הליבה - שרירי הבטן, זוקפי הגב, פושטי הירך ורצפת האגן.
בהיבט העצבי – מודעות, הבנת התנועה.