שלוש שנים לפני עליית הנאצים, פרסם תיאודור לסינג את הספר "השנאה-העצמית היהודית" בספר הסביר את תופעת השנאה העצמית היהודית – יהודים אנטישמיים אשר הסיתו כלפי העם היהודי וראו ביהדות את מקור הרוע בעולם.

אחת הסיבות לאוטו-אנטישמיות / *יוּדוֹפוֹבְּיָה היא הסביבה הלא-יהודית בה שהו היהודים, אלפיים שנה של דמוניזציה (היהודים צלבו את ישו, שותים דם נוצרים, מרעילים בארות, מפיצים מחלות, מנצלים את המדינה, משתלטים על כלכלת העולם…) ורדיפה שינו משהו במהות הפנימית של היהודי, עד שגם היהודים השתכנעו שהם מקור הרשע, ובלשונו של לסינג: "כדי להפוך בן אדם לכלב צריך רק לקרוא לו מספיק זמן 'כלב!"

בשנת 1508 כתב ויקטור מקרבן (יהודי מְשׁוּמָּד) כתב שיש לגרש את כל היהודים מגרמניה, לאסור על היהודים לעסוק בקרדיט, להחרים את כל ספרי היהודים ולהשמיד אותם.

בשנת 1530. כתב אנטוניוס מרגריתה (יהודי מְשׁוּמָּד) על מכלול האמונה היהודית, על החוקים, הטקסים, התפילות, המנהגים הפרטיים והפומביים שאותם נוהגים היהודים לקיים במשך כל השנה יחד עם המסקנה הברורה שיש לגרש את היהודים…

גם במאה ה-18, בתקופת תנועת ההשכלה היה חשוב ליהודים מְשׁוּמָּדִים להזהיר את העולם מהסכנה של היהודים וכמה חשוב לתקן את מצבם האזרחי של היהודים על ידי השמדת היהדות.

עלילות דם, השמצות (היהודים מלווים בריבית קצוצה, היהודים מושחתים, מגפת מדינה, מרעילים בארות, רוצחים בחשאי ילדים נוצרים ומשתמשים בדמם לצרכים דתיים בפסח, עצלנים, הרופאים היהודים חסרי-ידע מקצועי ורודפי-בצע…), לעג על מצוות ומנהגי היהדות והרצון הפנימי של יהודים לזכות בהכרה אישית ולהשתלב בעולם אוניברסלי ליוו את היהודים לאורך כל תקופת הגולה.

האם ייתכן והרצון להיות עם ככל העמים, להשיל מעלינו את היהודי ולהיות עם 'נורמלי', הביא חלקים מאיתנו לאמץ את השנאה העצמית היהודית, להיות עוינים ומנוכרים לעצמנו, לתרבותנו ולארצנו ?

ברל כצנלסון התייחס לאוטו-אנטישמיות כבר בשנת 1936 "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב־עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? …כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על־ידי יסורי העם ומשאת נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט."

* יוּדוֹפוֹבְּיָה (מונח שטבע פינסקר) הוא שם אחר לאנטישמיות.
יהודה לייב פינסקר (אוטואמנציפציה, 1882) היוּדוֹפוֹבְּיָה היא פסיכוזה. כפסיכוזה היא תורשתית, וכמחלה מורשת זה אלפיים שנה אין לה תרופה… אוהב ואויב בקשו מאז להסביר או להצדיק אותה שנאת יהודים, מכל מיני אשמות, לאמור הם צלבו את ישו, הם שותים דם נוצרים, מרעילים בארות, מלווים בריבית, מנצלים את האיכר וכו'. …"

כל מי שיכול, חשוב שיזהה תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו אז בגולה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו :

יוסי קליין (הארץ, 12 באפריל 2017) על תושבי יהודה ושומרון “רוצים להשתלט על המדינה,… השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עיקרון… הם נאמנים למי שנותן… תנו להם תקציבים וקנית אותם…"

נתן זך (הכל דיבורים – רשת ב', 15 ביוני 2011) : "כמו היטלר, גם נתניהו נבחר בצורה דמוקרטית"

האלוף שלמה גזית (ידיעות אחרונות, 8 במרץ 1998) : "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים"

עמוס עוז (ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1989) על תושבי יהודה ושומרון : "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב…"

זאב שטרנהל (דבר, 5 באפריל 1988) : "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית"

ישעיהו ליבוביץ (ראיון ברשת ב', אוגוסט 1987) : "חיילים ההולכים לשרת בשטחים הכבושים הם יודו-נאצים"

יגאל תומרקין (ידיעות אחרונות, יולי 1986) : "כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה"

ישעיהו לייבוביץ' (הארץ, 27 בספטמבר 1985) : "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק"

שולמית אלוני (דבר, 1984) : "החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית."

יצחק לאור (המנון לגוש, 22 במרץ 1982) : "את חג חירותנו יום המצות הזה בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטינים"