מדי שנה בכ"ז בניסן, עם ישראל מתייחד עם זכר השואה שהמיטו הגרמנים ועוזריהם על העם היהודי. אין מידע מדויק בדבר מספר הקורבנות היהודיים אשר נספו בשואה, אך מקובל להעמידו על כשישה מיליונים.

תשעה באב כיום זיכרון לאומי

כ 2,300 שנה קודם לכן, בתשעה באב, התרחשה שואה 'זוטא'. האימפריה הבבלית (586 לפנה"ס) ולאחר מכן האימפריה הרומית (70 לספירה) החריבו את שני בתי המקדש, השמידו בארץ ישראל כמיליון יהודים – גברים, נשים, זקנים וטף. מאות אלפי יהודים הוגלו בכפייה (טֻרְנְסְפְרוּ) למשך אלפיים שנה מארץ ישראל. החורבן וההרס שנגרם בארץ-ישראל היה מוחלט. ישובים שלמים נהרסו עד היסוד.

מי ששוכח את העבר, נידון לחזור עליו.

תשעה באב הוא יום חורבן תרבותי ולאומי של עם ישראל בארץ ישראל. מה שהביא אותנו לאלפיים שנות גלות. תשעה באב, אינו יום אֵבֶל לדתיים בלבד, 'משהו שקרה ממזמן', הוא יום אֵבֶל לאומי של כולנו. הוא מזכיר לנו שמי ששוכח את העבר, נידון לחזור עליו. צר לי על ירידת הדורות, על אלה הנמצאים בגלות הדעת, מנותקים מן השורש, מנותקים מן המהות. ובעוד כמה שנים כשכבר לא יהיו בינינו אחרוני שורדי השואה, על אותו המשקל יאמרו, מה לנו ולמשפחות שעברו את השואה / שואת העוטף ? הרי זה 'משהו שקרה ממזמן', לפני יותר ממאה שנה… זה תהליך ירידת הדורות. ושוב נצטרך אימפריה או ארגוני טרור שבכוח הזרוע יחברו אותנו חזרה.

הערבים רצחו יהודים  ב- 630 - הטבח ביהודי ח'ייבר, 1834 - הטבח בצפת, 1886 - הטבח בפתח תקווה, 1908 - הטבח ביפו, 1920 - פרעות תר"פ (תל חי), 1921 - הטבח בתרפ"א, 1929 - הטבח בתרפ"ט, 1933 - הטבח עם עליית היקים,  1938 - הטבח בטבריה, 1936-1939 - פרעות המרד הערבי, 1944 - מבצע אטלס, 1947 - הצעת החלוקה, 1948 - מלחמת השחרור, 1956 - מלחמת סיני, כל זה הרבה לפני עלילות הדם – 'הכיבוש של 67'.

זיכרון תשעה באב מזכיר לנו שכוחנו כעם נובע מאחדותנו, מאמונתנו בצדקת דרכנו ומחיבורנו למהות שלנו. כשאנו מאוחדים, פועלים מתוך צדקת הדרך ומחוברים לשורשים שלנו, אנו בלתי ניתנים לניצחון.